פסק-דין בתיק ת"א 16945-07

1. התובע בנה דירת מגורים, בשנת 1985 או בסמוך לכך, על מגרש שבבעלותו בשכונת וואדי אל פאש שבדלית אל כרמל (להלן: "הדירה"), ומאז הוא מתגורר בה.

בחורף 2004 התרחשה הצפה גדולה שגרמה לנזקים בדירה. סיבת ההצפה, לפי הטענה, היתה העדר מערכת ניקוז בשכונה, בייחוד באזור הוואדי שם גר התובע, באופן שהמים נקוו ויצרו אגם מסביב לבית, חדרו לתוכו, גרמו לשקיעת הרצפה, סדקים במבנה, רטיבות ועובש.

2. התובע עותר לחייב את העיריה (נתבעת 1 ו/או נתבעת 3) ואת המבטחת (נתבעת 2), בנזקים שנגרמו מחמת רשלנותה של העיריה בתחזוקת וניקוז הכבישים המצויים בתחום שיפוטה, לרבות התקנת מערכת ניקוז מסודרת למניעת הצפות.

3. התובע טוען כי הוא ותושבים אחרים של השכונה, שבתיהם נפגעו מההצפות, התריעו עובר לארוע פעמים רבות, בפני הגורמים האחראים בעיריה (שהייתה במועדים הרלבנטיים מועצה מקומית), אך דבר לא נעשה לתיקון המצב, ורק לאחר עונת הגשמים 2004-2005 ובעקבות הנזקים החמורים שנגרמו לבתי תושבי שכונת וואדי אל פאש, פעלה העיריה לביצוע עבודות תשתית וניקוז במקום.

4. לתמיכה בתביעה צירף התובע חוו"ד מהנדס שמאי, לפיה נזקיו עומדים על 76,054 ש"ח, ועוד הוא מבקש לחייב את הנתבעות בעוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מההצפה.

5. הנתבעות מבקשות לדחות את התביעה. לטענתן, המקרקעין עליהם בנויה הדירה, כמו כל המקרקעין הסמוכים להם, הינם קרקע חקלאית שהבניה למגורים עליהם אסורה.

לטענתן, התובע בחר את מיקומה של הדירה, גובהה, צורתה, והחל לבנות אותה מבלי שקיבל היתר בניה. רק בינואר 97, למעלה מ-10 שנים לאחר שבנה את הדירה, פנה התובע לועדה המקומית לתכנון ובניה והגיש בקשה לקבלת היתר בדיעבד.

הנתבעות מודות כי התובע קיבל היתר בניה, ברם לטענתן, בנסיבות בהן מדובר בבית מגורים הבנוי על קרקע חקלאית, היתר הבניה שניתן הוא חסר תוקף ומנוגד להוראות חוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, והתקנות על פיו. מכל מקום, לדעתן אין במתן ההיתר בדיעבד כדי לסייע לתובע, שכן הוא ניתן לאחר שהדירה כבר היתה בגדר עובדה מוגמרת. עוד הן טוענות, כי לא חלה חובה עליהן להסדיר מערכת ניקוז בקרקע חקלאית שתתאים לשטח בנוי.

דיון והכרעה

6. מטעם בית-המשפט מונה השמאי אורי פרץ פרי בהסכמת הצדדים, והצדדים הודיעו כי גובה הנזק שנקבע בחוות דעתו מקובל עליהם וכי יש להכריע בשאלת האחריות בלבד.

7. יובהר כי הנתבעות לא מכחישות את העובדה שהייתה קיימת בעיה של ניקוז ותשתיות בשכונה בה מתגורר התובע בתקופה מושא התביעה, שכן הנתבעות לא הסדירו מערכת ניקוז באותה עת, אלא לראשונה לאחר שנת 2005.

8. העובדות הצריכות לעניין שאינן שנויות במחלוקת ו/או שהוכחו ולא נסתרו הן כדלקמן:

9. התובע בנה את ביתו על מקרקעין שבבעלותו, בתחילת שנות ה-80 בשכונת וואדי אל פאש, בסמוך לכביש אספלט ראשי בשכונה (מצידו הדרומי של הכביש).

בניית הבית נעשתה לאחר שמודד מוסמך הגיע לשטח, ביצע מדידות, ומהנדס הכין תוכניות הנדסיות מפורטות לבית.

הבית נבנה במרחק של כ-10 מ' מערוץ הוואדי ובסיס הבית הוגבה ב-60 ס"מ מעל פני הקרקע שמסביבו.

בעת שנבנתה הדירה בשנות השמונים, זרמו בוואדי מי גשמים במשך ימים בודדים בתקופת החורף בלבד, ורוחב זרם המים בערוץ הוואדי הגיע לחצי מ' לכל היותר.

10. בתקופה בה נבנתה הדירה ועל אף שהוכנו תוכניות הנדסיות מפורטות, לא היה גוף תכנוני אליו ניתן היה לפנות לצורך קבלת היתר בניה, מאחר וטרם הוקמה וועדה מקומית לתכנון ובניה לאזור דלית אל כרמל ועוספיה. הוועדה המקומית לתכנון ובניה "רכס הכרמל" הוקמה לימים רק בתחילת שנות התשעים.

הדירה הוקמה אפוא, בלית ברירה, מבלי שניתן היתר, בדומה למאות בתי אב אחרים בדלית אל כרמל בכלל ובשכונת וואדי אל פאש בפרט, וזאת בהעדר תוכנית מתאר לגבי אותו אזור.

11. על פי עדות התובע, שלא נסתרה, לאחר שהוקמה הועדה המקומית לתכנון ובניה שבראשה עמד מר והאבה והאבה, פנה התובע מיוזמתו לועדה כדי לקבל היתר בניה לדירה שכבר היה בנויה. לפי דרישת הועדה הוגשו תוכניות מפורטות לבית, הוא שילם אגרות בניה והיטלים וקיבל היתר בניה ביום 07/05/97. ההיתר הוגש וסומן ת/1.